גלאוקומה (ברקית) — סוגים, אבחון וטיפול

עודכן: 5 באוגוסט 2026

גלאוקומה, המכונה בעברית גם ברקית, היא אחת הסיבות המובילות בעולם לעיוורון בלתי הפיך — ובה בעת אחת המחלות שבהן גילוי מוקדם וטיפול עקבי משנים את התמונה כמעט לחלוטין. היא אינה מחלה אחת אלא קבוצת מצבים שמשותף להם נזק מתקדם לעצב הראייה, לרוב על רקע לחץ תוך-עיני גבוה. העמוד הזה מסביר מהי גלאוקומה, איך מאבחנים אותה, ואיך מטפלים בה. על ההיבט הנפרד של אחוזי נכות — בגלאוקומה ואחוזי נכות.

מה קורה בעין

העין מייצרת כל הזמן נוזל שקוף — הומור מימי — שמזין את החלק הקדמי של העין ומתנקז החוצה דרך רשת סינון עדינה בזווית שבין הקשתית לקרנית. כשהניקוז הזה נעשה יעיל פחות, הנוזל מצטבר והלחץ התוך-עיני עולה. הלחץ המוגבר פוגע בהדרגה בסיבים של עצב הראייה — כבל המידע שמעביר את התמונה מהעין למוח — והנזק הזה הוא שמכונה גלאוקומה.

הפגיעה מתחילה אופיינית בסיבים ההיקפיים, ולכן החורים הראשונים בראייה נמצאים בשוליים ולא במרכז. זו נקודה קריטית: לחץ תוך-עיני הוא הגורם היחיד שאפשר לשנות בטיפול. אי אפשר לחזק את עצב הראייה או להצעיר אותו, אבל אפשר להוריד את הלחץ שפוגע בו — וזה בדיוק מה שכל הטיפולים עושים.

הסוגים העיקריים

גלאוקומה של זווית פתוחה היא הצורה השכיחה ביותר. הזווית שבה מתנקז הנוזל נראית פתוחה, אך הניקוז דרך רשת הסינון נעשה יעיל פחות בהדרגה. הלחץ עולה לאט, המחלה מתפתחת על פני שנים בלי כאב ובלי תסמינים, ולכן היא מכונה “הגנב השקט של הראייה”.

גלאוקומה של זווית סגורה מתרחשת כשהקשתית חוסמת פיזית את הזווית ואת הניקוז. בהתקף חריף הלחץ מזנק תוך שעות, עם כאב עז, אדמומיות, ראייה מטושטשת, הילות סביב אורות ולעיתים בחילה — וזהו מצב חירום רפואי המחייב טיפול מיידי.

גלאוקומה בלחץ תקין היא מצב שבו עצב הראייה נפגע למרות שהלחץ התוך-עיני נמדד בטווח התקין, ככל הנראה בשל רגישות מוגברת של העצב או אספקת דם לקויה. גלאוקומה משנית נובעת מגורם אחר — פסאודו-אקספוליאציה, פיגמנט, שימוש ממושך בסטרואידים, חבלה, או מחלות שגורמות לכלי דם חדשים בזווית. ויש גם גלאוקומה מולדת, נדירה, שמופיעה בינקות.

מי בסיכון

הסיכון עולה עם הגיל, ובמיוחד מגיל 60. גורמים משמעותיים נוספים הם היסטוריה משפחתית של גלאוקומה, לחץ תוך-עיני גבוה, קרנית מרכזית דקה, מוצא אפריקאי או אסייתי, סוכרת, קוצר ראייה גבוה ושימוש ממושך בסטרואידים. מי שיש לו יותר מגורם אחד — ובמיוחד רקע משפחתי — נמצא בסיכון מוגבר לפתח את המחלה מוקדם יותר ובצורה קשה יותר, ומומלץ לו להקדים מעקב.

איך מאבחנים

מכיוון שהנזק בלתי הפיך והמחלה שקטה, האבחון המוקדם נשען על שילוב של בדיקות, לא על תסמינים:

  • מדידת לחץ תוך-עיני (טונומטריה) — הפרמטר המרכזי, אך לא לבדו.
  • בדיקת עצב הראייה — הערכת יחס הגומה לדיסקה, ישירות ובאמצעות צילום OCT של שכבת סיבי העצב, שמאתר דילול עוד לפני שמופיע חסר בשדה הראייה.
  • בדיקת שדה ראייה (פרימטריה) — ממפה את החורים ההיקפיים ומאפשרת לעקוב אחר התקדמות.
  • גוניוסקופיה — בדיקת הזווית, שמבדילה בין זווית פתוחה לסגורה וקובעת את סוג הגלאוקומה ואת הטיפול.
  • מדידת עובי הקרנית (פכימטריה) — קרנית דקה מעלה את הסיכון ומשפיעה על פרשנות מדידת הלחץ.

חשיבות המעקב אינה רק באבחון הראשוני אלא ברצף לאורך זמן: שינוי בין בדיקות הוא שמראה אם המחלה יציבה או מתקדמת.

סולם הטיפול

לכל הטיפולים מטרה אחת — הורדת הלחץ התוך-עיני לרמה שבה עצב הראייה מפסיק להיפגע.

לייזר (SLT). טיפול לייזר סלקטיבי ברשת הסינון משפר את ניקוז הנוזל ומוריד את הלחץ. בעקבות מחקרים גדולים בשנים האחרונות הוא נחשב כיום לאפשרות קו-ראשון לגיטימית, לצד הטיפות ולעיתים לפניהן, ומאפשר לחלק מהמטופלים שליטה בלחץ ללא טיפות. השפעתו נחלשת עם השנים אך ניתן לחזור עליו.

טיפות עיניים. קיימות כמה משפחות, שלרוב מתחילים באחת ומוסיפים לפי הצורך: אנלוגים לפרוסטגלנדין (קו ראשון שכיח, טיפה אחת ביום), חוסמי בטא, אגוניסטים לאלפא, מעכבי קרבונית אנהידראז ומעכבי Rho-kinase חדשים יותר. ההקפדה על נטילה סדירה היא מהגורמים החשובים ביותר להצלחת הטיפול.

ניתוחים זעיר-פולשניים (MIGS). משתלים ופרוצדורות עדינות שמשפרים את הניקוז, מתאימים לגלאוקומה קלה עד בינונית, ולעיתים קרובות משולבים עם ניתוח קטרקט באותו מעמד.

ניתוח מסנן (טרבקולקטומי) או שתלי ניקוז שמורים למקרים מתקדמים או כשהלחץ אינו נשלט באמצעים אחרים. בגלאוקומה של זווית סגורה, לייזר לפתיחת פתח בקשתית (אירידוטומי) פותח מחדש את הניקוז ומונע התקפים.

החיים עם גלאוקומה

גלאוקומה היא מחלה כרונית שמנוהלת לאורך שנים, לא נרפאת בבת אחת. אבל ניהול נכון — טיפול שמוריד את הלחץ, נטילה סדירה, ומעקב קבוע עם שדות ראייה ו-OCT — מאפשר לרוב המטופלים לשמר את ראייתם לאורך החיים. הראייה שכבר אבדה לא תחזור, אבל ההתקדמות ניתנת לעצירה, וזו כל התמונה: לשמור על מה שיש.

מי שמבקש להבין איך המחלה משפיעה על אחוזי נכות — נושא שונה לגמרי מהטיפול הרפואי — ימצא הסבר מלא בגלאוקומה ואחוזי נכות, ועל הפגיעה בשדה הראייה בהגבלת שדה ראייה. לסקירה כללית של מחלות עיניים נוספות — במחלות עיניים.

שורה תחתונה

גלאוקומה פוגעת בשקט ובלי כאב, מתחילה בשוליים של שדה הראייה, וגורמת נזק שאי אפשר להשיב. אבל היא גם אחת המחלות שבהן גילוי מוקדם וטיפול עקבי עושים את ההבדל הגדול ביותר. הורדת הלחץ התוך-עיני — בלייזר, בטיפות או בניתוח — עוצרת את ההתקדמות ומשמרת את הראייה. הדבר החשוב ביותר שאפשר לעשות הוא פשוט להיבדק בזמן, במיוחד מי שיש לו רקע משפחתי או גורמי סיכון אחרים.

המידע בעמוד זה כללי ואינו תחליף לבדיקה ולייעוץ רפואי אישי. מי שחווה תסמינים או נמצא בסיכון מוזמן להיבדק אצל רופא עיניים.

שאלות נפוצות

מה גורם לגלאוקומה?

גלאוקומה היא נזק מתקדם לעצב הראייה, שברוב המקרים קשור ללחץ תוך-עיני גבוה. העין מייצרת נוזל (הומור מימי) שאמור להתנקז דרך רשת הסינון בזווית העין; כשהניקוז נפגע, הלחץ עולה ולוחץ על סיבי עצב הראייה. חשוב לדעת שלחץ תוך-עיני הוא הגורם היחיד שאפשר לשנות בטיפול — ולכן כל הטיפולים מכוונים להורדתו. יש גם גלאוקומה שמתפתחת בלחץ תקין, שבה עצב הראייה רגיש במיוחד.

למה קוראים לגלאוקומה 'הגנב השקט של הראייה'?

כי בצורתה השכיחה היא מתפתחת ללא כאב וללא סימנים מורגשים. הנזק מתחיל בשדה הראייה ההיקפי, והראייה המרכזית — זו שבה משתמשים לקריאה ולזיהוי — נשמרת עד שלב מאוחר. המוח גם 'משלים' את החללים החסרים, כך שאדם יכול לאבד חלק ניכר משדה הראייה בלי לשים לב. זו הסיבה שבדיקות עיניים תקופתיות הן הדרך העיקרית לתפוס את המחלה בזמן.

אפשר להחזיר את הראייה שאבדה בגלאוקומה?

לא. הנזק לעצב הראייה הוא בלתי הפיך, ואי אפשר להשיב ראייה שכבר אבדה. אבל אפשר בהחלט לעצור או להאט את המשך ההידרדרות באמצעות הורדת הלחץ התוך-עיני. לכן המטרה בכל הטיפולים היא לשמר את מה שקיים — וגילוי מוקדם, לפני שאבד הרבה, הוא הגורם המשמעותי ביותר בתוצאה ארוכת הטווח.

גלאוקומה חריפה — מתי זה מצב חירום?

גלאוקומה של זווית סגורה בהתקף חריף היא מצב חירום רפואי. היא מלווה בכאב עז בעין ובראש, אדמומיות, ראייה מטושטשת, הילות סביב אורות ולעיתים בחילה והקאה. הלחץ התוך-עיני מזנק במהירות ועלול לגרום נזק תוך שעות, ולכן יש לפנות מייד לקבלת טיפול. זה שונה לחלוטין מהצורה השכיחה, שמתפתחת באיטיות ובלי תסמינים.