עיוורון בעין אחת — כמה אחוזי נכות מקבלים

עיוורון בעין אחת הוא מהמצבים הנפוצים ביותר בוועדות רפואיות בתחום העיניים — אחרי חבלה, זיהום קשה, מחלת רשתית או ניתוחים שלא הצליחו. הוא גם אחד המצבים שבהם הפער בין התחושה למספר שבספר מפתיע: אדם שאיבד עין רואה בכך אבדן של מחצית הראייה, וספר הליקויים רואה בכך 30%. הנה איך זה בנוי, ולמה דווקא כאן ההבדלים הקטנים חשובים.

הנתונים בעמוד זה לקוחים מספרי הליקויים שעליהם בנוי גם מחשבון אחוזי הנכות לעיניים — אותם סעיפים, אותם מספרים.

מה קובע הלוח

הבסיס הוא לוח חדות הראייה: טבלה שמצליבה את חדות הראייה המיטבית המתוקנת של שתי העיניים. כשהעין השנייה תקינה (6/6), השורה הרלוונטית קובעת:

• חדות של 6/60 בעין הפגועה — 20%
• חדות של 3/60 — 25%
• חדות של 1/60 ומטה, עד היעדר תפיסת אור מוחלט — 30%

כלומר, מבחינת הלוח, עין שרואה 1/60 ועין שאינה קולטת אור כלל מדורגות אותו דבר: 30%. הלוח אינו מבחין בין דרגות של עיוורון מעשי — מתחת ל-1/60 הכול נחשב קצה הסקאלה של אותה עין.

תוספת עקירת העין

כשהעין אינה רק עיוורת אלא עברה עקירה (אנוקלאציה) או הצטמקות (PHTISIS), הספר מוסיף 5% בחישוב אריתמטי, מעבר לאחוז שנקבע לפי הלוח. עין עקורה כשהשנייה בריאה מגיעה כך ל-35%. זה אחד החריגים המפורשים היחידים שנשמרים גם מעבר לתקרת העין האחת, ולכן חשוב שהעקירה תהיה מתועדת בתיק.

החריג שמשנה זכאות: כלל הניפוי

בנכות כללית קיים “ניפוי”: ליקויי חדות ושדה ראייה שצירופם אינו עולה על 25% אינם נספרים לצורך הזכאות לקצבה. ואולם לכלל הזה יש חריג מפורש — אלא אם חדות הראייה באחת העיניים היא 3/60 ומטה.

עיוורון בעין אחת יושב בדיוק בתוך החריג. המשמעות המעשית: 25% על עין של 3/60 נשמעים “מעט”, אבל בזכות החריג הם נספרים במלואם בשקלול הכללי — בעוד שליקוי ראייה דו-עיני קל, שמצטבר לאותם אחוזים, היה מנופה. זו אחת השורות החשובות ביותר בספר עבור מי שאיבד ראייה בעין אחת.

כשהעין השנייה אינה מושלמת

הלוח דו-ממדי, ולכן כל ירידה בעין הטובה מטפסת מהר. עין ללא תפיסת אור כלל, מול עין שנייה של:

• 6/9 — 30%
• 6/12 — 40%
• 6/21–6/24 — 55%
• 6/30–6/36 — 70%
• 6/60 — 90%
• 3/60 — 95%
• עיוורון מלא בשתי העיניים — 100%

(בעין שרואה 1/60 המספרים בעמודות הביניים נמוכים במעט — למשל 35% מול 6/12 — וההצלבה המדויקת מופיעה בלוח המלא.)

זה גם הבסיס הרפואי לדאגה המרכזית של כל רופא עיניים במצב חד-עיני: שמירה על העין הרואה. כל שינוי בה — קטרקט מתפתח, מחלת רשתית, גלאוקומה — משנה לא רק את התפקוד אלא גם את הדירוג, ולכן מעקב סדיר ותיעוד עקבי של העין הטובה חשובים כפליים.

מה לא מצטבר

סך הנכות בגין פגימות של עין אחת מוגבל לאחוז שהיה נקבע אילו אותה עין הייתה עיוורת לגמרי — זו תקרת העין האחת. לכן על עין שכבר מדורגת כעיוורת אין מוסיפים אחוזים על שדה הראייה שאבד באותו צד או על פגימות נוספות בה; החריגים המפורשים, ובראשם תוספת העקירה, הם היוצאים מן הכלל.

עוד עיקרון שחשוב להכיר: כשקיימים ליקויים גם בעין השנייה או במערכות אחרות, האחוזים משוקללים — כל ליקוי נוסף נלקח מתוך היתרה, כך ש-30% ועוד 10% הם 37% ולא 40%.

רישיון נהיגה — מערכת נפרדת

שאלה שעולה כמעט בכל שיחה: “ומה עם הרישיון?” חשוב להפריד — כשירות לנהיגה נקבעת על ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, לפי כלליו שלו, והיא אינה נגזרת מאחוזי הנכות ואינה נקבעת בוועדה של הביטוח הלאומי. אלה שני מסלולים נפרדים עם קריטריונים שונים.

לקראת הוועדה

התיעוד שמכריע במצב חד-עיני פשוט אך כפול: חדות ראייה מיטבית מתוקנת של שתי העיניים, עדכנית ויציבה — כי האחוז נגזר מההצלבה, ודווקא העין הטובה קובעת את השורה. כשהייתה עקירה, מסמכי הניתוח לצורך התוספת. ומי שנערך לוועדה מורכבת או שוקל ערר ימצא בעמוד חוות דעת רפואית בתחום העיניים הסבר על תפקידה של חוות דעת מומחה בתהליך.

מקרה מיוחד ושכיח: כשהעין הפגועה איבדה ראייה בגלל מחלת קרנית — צלקת, קרטוקונוס מתקדם או כשל שתל — לעיתים ההשאלה הרלוונטית אינה רק הדירוג אלא אפשרות השיקום: השתלת קרנית יכולה במקרים המתאימים להחזיר ראייה לעין שנחשבה אבודה, ואיתה להשתנות גם התמונה כולה.

ההערכה בעמוד זה כללית בלבד ואינה מהווה חוות דעת רפואית או ייעוץ משפטי.