רוב נכות העיניים עוסקת בכמה אדם רואה — חדות הראייה, שדה הראייה, כמה אור מגיע. כפל ראייה הוא סוג אחר של פגיעה: המטופל רואה שניים של כל דבר. וכאן הדירוג אינו שואל כמה חדה הראייה, אלא היכן מופיעה הכפילות בשדה המבט. לזה יש פרט משלו — פרט 57 — ובשני הספרים הוא בנוי סביב אותו עיקרון: ככל שהכפילות קרובה יותר למבט ישר קדימה, כך האחוז עולה.
מה זה כפל ראייה ופזילה
כפל ראייה (דיפלופיה) בעיניים נגרם כמעט תמיד מכך ששתי העיניים אינן מכוונות יחד לאותה נקודה. הסיבות מגוונות: שיתוק של אחד מעצבי תנועת העין (השלישי, הרביעי או השישי), מחלת עיניים של בלוטת התריס שמגבילה את שרירי העין, שבר של רצפת הארובה שכולא שריר, הטרופוריה שאיבדה את הפיצוי שלה, או מיאסתניה גרביס שבה הכפילות משתנה עם העייפות.
הפגיעה התפקודית ישירה ומיידית: אי אפשר לנהוג בבטחה, ירידה במדרגות נעשית מסוכנת, וקריאה ממושכת מתישה. חלק מהמטופלים מפצים בהטיית ראש, אחרים סוגרים עין אחת באופן אינסטינקטיבי. זו הסיבה שהספר מדרג לפי כיוון המבט: הוא מודד לא את עצם הפזילה אלא את המידה שבה הכפילות פולשת לאזורי המבט שבהם באמת משתמשים.
ההיגיון: כיוון המבט קובע את האחוז
בשני הספרים, הכפילות מדורגת לפי הכיוון שבו היא מופיעה, והאחוז עולה ככל שהכיוון קרוב יותר למבט ישר קדימה. מבט מעלה — הכיוון שהכי פחות בשימוש — בתחתית; מבט למטה ולצדדים באמצע; מבט ישר קדימה, תנוחת ההליכה והנהיגה, בראש. וכשהכפילות קיימת בכמה כיוונים, הכלל מפורש: נקבע לפי הכיוון המקנה את השיעור הגבוה ביותר, ורק דרגה אחת נבחרת.
נקודה מבנית שכדאי להכיר: פרט 57 נותן אחוז יחיד, בלי הפרדה בין עין אחת לשתיים. זה הגיוני — כפל ראייה הוא מעצם טבעו תופעה של שתי העיניים יחד; אין “כפל ראייה בעין אחת”.
בביטוח הלאומי: פרט 57
| הממצא | אחוז |
|---|---|
| הטרופוריה או חולשת קונברגנציה עם הפרעות תפקודיות | 10% |
| פזילה בגודל ≥15 דיופטריות מנסרה, ללא דיפלופיה | 10% |
| פזילה עם דיפלופיה — במבט למעלה | 10% |
| פזילה עם דיפלופיה — במבט למטה או לצדדים | 15% |
| פזילה עם דיפלופיה — במבט לפנים | 20% |
שימו לב לשורה השנייה: זו הנקודה היחידה בפרט שבה הספר מכמת את גודל הסטייה במספר — 15 דיופטריות מנסרה ומעלה — ומזכה בה גם כשאין כלל כפילות. פזילה גדולה, גם אם המוח למד לדכא את הדימוי הכפול, נחשבת ליקוי בפני עצמה.
במשרד הביטחון: פרט 57
| הממצא | אחוז |
|---|---|
| הטרופוריה או חולשת קונברגנציה עם הפרעות תפקודיות | 10% |
| פזילה בלא כפילות, או עם כפילות במבט כלפי מעלה | 10% |
| פזילה עם כפילות במבט כלפי מטה ו/או לצדדים | 15% |
| פזילה עם כפילות במבט ישר קדימה | 20% |
| פזילה עם כפילות המחייבת כיסוי עין אחת | 25% |
שני הספרים נפגשים באמצע — 15% במבט למטה ולצדדים, 20% במבט לפנים — אבל נפרדים בקצוות. משרד הביטחון אינו מדרג לפי דיופטריות; במקום זה הוא מקבץ “פזילה בלא כפילות” ו”כפילות במבט מעלה” יחד ב-10%. וחשוב מכך, הוא מוסיף דרגה חמישית שאין בביטוח הלאומי: כפילות כה קשה עד שהיא מחייבת כיסוי של עין אחת — 25%.
הדרגה הזו ראויה לתשומת לב. מטופל שנאלץ לכסות עין כדי להיפטר מהכפילות הופך למעשה לחד-עיני; הוא מחליף בעיה אחת באחרת. זו הסיבה שהיא יושבת בראש הסולם, וקרובה מבחינה תפקודית לאבדן עין — נושא שנדון בעיוורון בעין אחת ואחוזי נכות.
מה כדאי שיהיה מתועד לפני הוועדה
- מיפוי הכפילות לפי כיוון המבט. מכיוון שהאחוז נקבע לפי הכיוון החמור ביותר, תיעוד שמראה בבירור באילו כיוונים יש כפילות — ובעיקר אם היא קיימת במבט ישר קדימה — הוא שקובע את הדרגה. תיאור כללי של “כפל ראייה” מפסיד אחוזים.
- מדידת זווית הפזילה בדיופטריות מנסרה, הרלוונטית במיוחד למסלול הביטוח הלאומי ולשורת ה-15 דיופטריות.
- בירור הסיבה — שיתוק עצב, מחלת בלוטת התריס, שבר ארובה, מיאסתניה. במיאסתניה, שבה הכפילות משתנה עם העייפות, כדאי לתעד אותה גם בסוף היום ולא רק בבוקר.
- תיעוד של הצורך בכיסוי עין, אם קיים — הוא הקריטריון לדרגה העליונה במשרד הביטחון.
- מצב יציב, רצוי אחרי שהסתיים שלב השיקום או הניתוח, כי כפילות טרייה אחרי פגיעה עשויה להשתפר עם הזמן.
הפגיעות שמובילות לכפל ראייה חופפות פעמים רבות לפגיעות אחרות — שבר ארובה בתאונת דרכים או בתאונת עבודה, למשל — ואת המסגרת הכללית של קביעת הדרגה תמצאו בהערכת נכות עיניים.
שורה תחתונה
כפל ראייה הוא הפרט שבו לא רלוונטי כמה חד רואים, אלא היכן נשבר המבט. בשני הספרים האחוז עולה ככל שהכפילות מתקרבת למבט ישר קדימה — 10% מעלה, 15% למטה ולצדדים, 20% לפנים — ומשרד הביטחון מוסיף 25% כשהמצב מחייב כיסוי עין. מי שמגיע לוועדה עם מיפוי מדויק של כיווני הכפילות, ולא רק עם האבחנה, יודע שהדרגה תיקבע לפי מה שהעין באמת עושה בכל כיוון.
שאלות נפוצות
כמה אחוזי נכות מקבלים על כפל ראייה?
התשובה תלויה בעיקר בכיוון המבט שבו מופיעה הכפילות. בביטוח הלאומי, פרט 57 מדרג כפילות במבט למעלה ב-10%, במבט למטה או לצדדים ב-15%, ובמבט ישר קדימה ב-20%. במשרד הביטחון הסולם דומה — 10%, 15%, 20% — אך נוספת לו דרגה חמישית שאין בביטוח הלאומי: כפילות המחייבת כיסוי עין אחת מזכה ב-25%. בשני הספרים מדובר באחוז יחיד, לא בפיצול בין עין אחת לשתיים, כי כפל ראייה הוא מעצם טבעו תופעה דו-עינית.
למה כפילות במבט ישר קדימה שווה יותר מכפילות במבט למעלה?
כי היא פוגעת במה שמשתמשים בו כל הזמן. מבט ישר קדימה הוא תנוחת ההליכה, הנהיגה וזיהוי הפנים; מבט למטה משמש לקריאה ולירידה במדרגות. כפילות שם משבשת תפקוד יומיומי בסיסי. לעומת זאת מבט מעלה קיצוני מופעל לעיתים רחוקות, ולכן כפילות שמופיעה רק בו מדורגת נמוך יותר. הספר בנוי סביב ההיגיון התפקודי הזה: ככל שאזור הכפילות קרוב יותר למרכז השימושי, האחוז עולה.
יש לי פזילה בלי כפל ראייה. זה מזכה במשהו?
ייתכן. בביטוח הלאומי, פזילה בגודל 15 דיופטריות מנסרה ומעלה, גם ללא דיפלופיה, מזכה ב-10% — זו הדרגה היחידה שבה הספר מכמת את גודל הסטייה במספר. חולשת קונברגנציה או הטרופוריה עם הפרעות תפקודיות מזכות אף הן ב-10%. במשרד הביטחון אין דרגה לפי דיופטריות, אבל פזילה בלא כפילות, או כפילות רק במבט מעלה, מדורגת גם היא 10%.
מה קורה כשהכפילות כל כך קשה שצריך לכסות עין?
זו הדרגה החמורה ביותר, והיא קיימת רק במשרד הביטחון: כפילות המחייבת כיסוי עין אחת מזכה ב-25%. המשמעות התפקודית היא שהמטופל הופך למעשה לחד-עיני — הוא מוותר על עין אחת כדי להיפטר מהכפילות. זו קרבה מושגית לאבדן תפקודי של עין, שהשלכותיו מפורטות ב[עיוורון בעין אחת ואחוזי נכות](/עיוורון-בעין-אחת-אחוזי-נכות/).
