פגיעת עין בתאונת דרכים — הפיצוי, המומחה ואחוזי הנכות

פגיעת עין בתאונת דרכים והפגיעה זהה בדיוק בתאונת עבודה יכולות להיראות אותו דבר על שולחן הבדיקה — אותה קרנית, אותה רשתית, אותו אחוז. אבל הדרך שבה כל אחת מהן הופכת לפיצוי שונה מהיסוד: מי נתבע, מי קובע את האחוז, ואיך האחוז נהפך לכסף. העמוד הזה עוסק במסלול תאונות הדרכים. את התמונה של המסלול המקביל תמצאו בפגיעת עין בתאונת עבודה, ואת מסגרת חוות הדעת האזרחית בחוות דעת עיניים לנזיקין.

אחריות מוחלטת: לא צריך להוכיח אשם

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בנוי על עיקרון אחד ששולט בכל השאר — אחריות מוחלטת. נפגע גוף בתאונת דרכים זכאי לפיצוי בלי להוכיח שמישהו התרשל, וגם אם התאונה קרתה באשמתו שלו. יש חריגים — מי שגרם לתאונה במתכוון, מי שנהג ללא רישיון או ללא ביטוח, מי שנהג ברכב גנוב — אבל הכלל הוא שהשאלה “מי אשם” כמעט אינה נשאלת.

התביעה מוגשת נגד מבטחת ביטוח החובה של הרכב המעורב. כשאין ביטוח בר-תוקף, או כשמדובר בפגע-וברח שבו הנהג הפוגע לא זוהה, נכנסת קרנית — הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים — ומשלמת במקומו.

עיקרון נוסף שכדאי להכיר הוא ייחוד העילה: הפלת”ד הוא המסלול הבלעדי לנזק גוף מתאונת דרכים. אי אפשר להגיש במקביל תביעת נזיקין רגילה על אותה תאונה, ואי אפשר לקבל פיצוי כפול. מה שנקבע במסלול הזה — נקבע בו.

מי קובע את אחוז הנכות בעין

כאן נמצא ההבדל החד ביותר מהליך נזיקין רגיל. בתביעת תאונת דרכים, הראיה הרפואית מגיעה ממומחה יחיד שממנה בית המשפט — לא מהתובע, לא מהנתבע. הצדדים אינם מגישים חוות דעת פרטיות משלהם; תקנה 9(ב) לתקנות המומחים אף אוסרת על אותו מומחה לדרוש או לקבל חוות דעת רפואיות מבעלי הדין.

המומחה בתחום העיניים בוחן את הנפגע, וקובע את אחוז הנכות הרפואית — לפי אותם מבחני נכות של הביטוח הלאומי המשמשים בכל שאר המסלולים. בעיניים המשמעות היא שאותם כללים חוזרים: חדות ראייה מיטבית מתוקנת, טבלת פרט 52 והגבלת שדה הראייה, כללי השקלול והתקרות. הספר זהה; מה שהשתנה הוא מי מפעיל אותו — גורם אחד, ניטרלי, מטעם בית המשפט.

מכאן נובעת מסקנה מעשית שקל לפספס: מכיוון שאין הזדמנות “לתקן” חוות דעת נגדית אחר כך, ההיערכות לבדיקת המומחה היא כמעט כל המשחק. תיעוד מסודר של חדות הראייה לאורך זמן, בדיקות שדה ראייה אמינות, ומיפוי קרנית — כל אלה צריכים להיות מונחים לפני המומחה, לא מסופרים לו.

כשהתאונה גם תאונת עבודה: סעיף 6ב

תאונת דרכים בדרך לעבודה, או תוך כדי עבודה, היא גם תאונת עבודה — ואז נכנס לתמונה מנגנון שמשנה את כל סדר הפעולות. לפי סעיף 6ב לחוק, אם ועדה רפואית של הביטוח הלאומי כבר קבעה את דרגת הנכות, אותה קביעה מחייבת את בית המשפט בתביעת תאונת הדרכים. במקרה כזה בדרך כלל לא ימונה מומחה נוסף מטעם בית המשפט — האחוז שנקבע במל”ל הוא האחוז.

בית המשפט רשאי להתיר סטייה מהקביעה רק מטעמים מיוחדים שיירשמו — פגם משפטי של ממש בהליך הקביעה, או שינוי מהותי חדש במצב שלא היה ידוע קודם. זו לא דלת פתוחה; זו יציאת חירום צרה.

לצד זה פועל כלל הניכוי: הגמלאות שכבר משולמות מהביטוח הלאומי בגין אותה פגיעה מנוכות מפיצויי תאונת הדרכים, כדי שלא יתקבל פיצוי כפול על אותו נזק. המשמעות היא שבתיק כזה שווה לתאם בין שני המסלולים מראש, ולא לנהל כל אחד מהם בנפרד.

איך אחוז הנכות בעין הופך לכסף

במסלול תאונות הדרכים, הפיצוי אינו קצבה חודשית אלא סכום שנפסק בבת אחת, המורכב מכמה ראשי נזק. שני המרכזיים בפגיעת עין הם:

כאב וסבל. כאן, בשונה מנזיקין רגיל, אין אומדן חופשי אלא נוסחה חוקית סגורה: הפיצוי נגזר מאחוז הנכות הצמיתה, ממספר ימי האשפוז לאחר התאונה, ומהפחתה לפי גיל הנפגע. יש תקרה — סדר גודל של כ-180 אלף ₪ בנכות מלאה, סכום המתעדכן מעת לעת. פגיעת עין קשה, שמותירה נכות צמיתה ניכרת ולוותה באשפוז ובניתוחים, מתקרבת יותר לתקרה הזו.

הפסדי השתכרות. כאן נכנסת ההבחנה בין נכות רפואית לנכות תפקודית: אותו אחוז רפואי משפיע אחרת על נהג מונית, על מנתח ועל עובד משרד. אבדן עין אחת, למשל, פוגע בראייה התלת-ממדית ובשדה הראייה ההיקפי — מה שמשמעותי במיוחד בעיסוקים התלויים בהערכת מרחק. על ההשלכות של מצב חד-עיני, בעיוורון בעין אחת ואחוזי נכות.

פגיעות עין אופייניות בתאונות דרכים

הפגיעות שאני רואה בהקשר הזה חוזרות על עצמן: חבלה קהה מהגה, מכרית האוויר או מהשמשה; פגיעה חודרת מרסיסי זכוכית; שבר ארובת העין. ואחריהן, לעיתים חודשים אחר כך, הסיבוכים: ירוד טראומטי, גלאוקומה טראומטית, היפרדות רשתית, ופגיעה בעצב הראייה. חלק מהסיבוכים האלה מתפתחים באיחור, וזו סיבה טובה לא לסגור תיק רפואי מוקדם מדי.

מה שכדאי שיהיה מתועד לפני בדיקת המומחה:

• תיעוד מיידי מחדר המיון ומהאשפוז — הוא שמעגן את הקשר בין הפגיעה לתאונה, ואת ימי האשפוז שנכנסים לנוסחת הכאב וסבל.
• חדות ראייה מתוקנת שנמדדה ביותר ממועד אחד, כדי להראות מצב יציב ולא נקודה בזמן.
• בדיקות שדה ראייה עם מדדי אמינות מודפסים — במיוחד בפגיעת עצב הראייה או ברשתית.
• מיפוי קרנית וצילומי OCT לתיעוד הנזק המבני.
• רצף מעקב שמראה אילו סיבוכים התפתחו ומתי — ירוד או גלאוקומה שהופיעו אחרי התאונה שייכים לתיק.

שורה תחתונה

פגיעת עין בתאונת דרכים נמדדת רפואית באותו ספר כמו בכל מסלול אחר, אבל היא מתנהלת אחרת לגמרי: אחריות מוחלטת בלי שאלת אשם, מומחה יחיד מטעם בית המשפט במקום חוות דעת פרטיות, ופיצוי שנפסק בבת אחת לפי נוסחה. וכשהתאונה גם תאונת עבודה, קביעת הביטוח הלאומי מחייבת ומקצרת את הדרך. מי שמבין את המבנה הזה יודע היכן מוכרעת התוצאה — לא באולם, אלא בתיעוד שמונח לפני המומחה.