רטינופתיה סוכרתית — שלבים, אבחון וטיפול

רטינופתיה סוכרתית היא אחת הסיבות המובילות בעולם לאובדן ראייה בגיל העבודה, והיא כמעט תמיד תוצאה של סוכרת שנמשכת שנים. בה בעת היא אחת המחלות שבהן איזון טוב, בדיקה שנתית וטיפול בזמן משנים כמעט לחלוטין את התוצאה. העמוד הזה מסביר מה קורה ברשתית, איך המחלה מתקדמת, ואיך מטפלים בה. על ההיבט הנפרד של אחוזי נכות — נושא שונה לגמרי — ברטינופתיה סוכרתית ואחוזי נכות.

מה קורה ברשתית

הרשתית היא שכבת הרקמה בקצה האחורי של העין שקולטת את האור, והיא ניזונה מרשת צפופה של כלי דם זעירים. רמות סוכר גבוהות לאורך זמן פוגעות בדפנות הכלים האלה: הם נעשים חדירים ומתחילים לדלוף נוזל ודם, וחלקם נסתמים ומשאירים אזורים ברשתית ללא אספקת דם. הרשתית הרעבה לחמצן משחררת אותות שמעודדים צמיחת כלי דם חדשים — אך אלה שבירים, גדלים במקומות הלא נכונים, ונוטים לדמם. שני התהליכים האלה — הדליפה והחסימה — הם הבסיס לכל הנזק.

השלבים

רטינופתיה לא-שגשוגית (NPDR) היא השלב המוקדם: מפרצים זעירים בכלי הדם, שטפי דם קטנים, משקעי שומן (אקסודטים) ונקודות “צמר גפן” המעידות על אזורים חסרי דם. היא מדורגת מקלה עד קשה לפי היקף הממצאים.

רטינופתיה שגשוגית (PDR) היא השלב המתקדם, שבו כבר צומחים כלי דם חדשים ושבירים. כאן מופיע הסיכון האמיתי לאובדן ראייה חמור: דימום לתוך גוף הזגוגית, והיפרדות רשתית משיכתית כשרקמת צלקת מושכת את הרשתית ממקומה.

בצקת מקולרית סוכרתית (DME) היא הצטברות נוזל במרכז הראייה (המקולה), והיא הסיבה השכיחה ביותר לירידה בראייה ברטינופתיה סוכרתית. חשוב לדעת שהיא יכולה להופיע בכל שלב — גם ברטינופתיה קלה — ולכן אי אפשר להסתמך על חומרת השלב לבדה.

למה בדיקה שנתית קריטית

הנקודה המסוכנת ברטינופתיה סוכרתית היא שהיא שקטה: הראייה נשארת תקינה עד שהנזק כבר נרחב, ולעיתים עד שכבר יש דימום או בצקת מרכזית. אי אפשר להרגיש כלי דם שדולפים או נסתמים. לכן הכלי העיקרי אינו התסמין אלא הבדיקה היזומה:

• בסוכרת סוג 2 — בדיקת עיניים מורחבת כבר מרגע האבחון, ואז מדי שנה.
• בסוכרת סוג 1 — החל מחמש שנים לאחר האבחון, ואז מדי שנה.
• בהיריון אצל אישה סוכרתית — מעקב צמוד יותר, כי המחלה עלולה להחמיר במהירות.

מי שכבר יש לו ממצאים נבדק בתדירות גבוהה יותר, לפי החומרה.

איך מאבחנים

• בדיקת קרקעית מורחבת — הבסיס, להערכת כלי הדם, הדימומים והכלים החדשים.
• צילום OCT — חתך של המקולה שמזהה ומודד בצקת מרכזית בדיוק רב, וגם עוקב אחר התגובה לטיפול.
• צילום קרקעית לתיעוד והשוואה לאורך זמן.
• אנגיוגרפיה (FA או OCT-A) — מדגימה היכן יש דליפה והיכן אזורים חסרי דם, ומסייעת לתכנן לייזר.

הטיפול

הבסיס: איזון מטבולי. איזון הסוכר, לחץ הדם והשומנים בדם מאט את התקדמות המחלה יותר מכל התערבות עינית, והוא הקו הראשון תמיד. הערה חשובה: ירידה חדה ומהירה מדי ברמות הסוכר עלולה דווקא להחמיר זמנית את הרטינופתיה, ולכן האיזון צריך להיות מבוקר.

זריקות אנטי-VEGF. בבצקת מקולרית שפוגעת במרכז הראייה, זריקות אנטי-VEGF לתוך העין הן הטיפול המקובל — הן מפחיתות את הדליפה, ולעיתים אף משפרות את דרגת הרטינופתיה עצמה. הן ניתנות בסדרה ודורשות מעקב סדיר.

לייזר. צריבות לייזר ממוקדות מטפלות בדליפה מקומית, וצריבות לייזר מפוזרות (PRP) ברטינופתיה שגשוגית מייצבות את הרשתית ומפחיתות באופן מוכח את הסיכון לאובדן ראייה חמור. ל-PRP יש יתרון של השפעה מתמשכת, ולכן היא מועדפת לעיתים אצל מטופלים שקשה להם להגיע למעקב סדיר. על מחיר הלייזר בשדה הראייה ההיקפי — בהגבלת שדה ראייה.

ניתוח (ויטרקטומי). שמור למקרים מתקדמים — דימום זגוגי שאינו נספג או היפרדות רשתית משיכתית.

אחד הסיבוכים הקשים של מחלה שגשוגית לא מטופלת הוא גלאוקומה ניאווסקולרית, שבה כלי דם חדשים חוסמים את ניקוז העין; הרקע לכך מוסבר בגלאוקומה.

שורה תחתונה

רטינופתיה סוכרתית מתפתחת בשקט, ולכן הראייה הטובה אינה ערובה לרשתית בריאה. אבל היא גם מחלה שבה איזון מטבולי טוב, בדיקת עיניים שנתית וטיפול מודרני — זריקות אנטי-VEGF ולייזר — עוצרים את המחלה ברוב המקרים ומונעים את אובדן הראייה. הדבר החשוב ביותר פשוט: מי שיש לו סוכרת צריך להיבדק כל שנה, גם כשהראייה מצוינת. על אופן הדירוג של המחלה בוועדות הנכות — ברטינופתיה סוכרתית ואחוזי נכות. לסקירה כללית של מחלות עיניים נוספות — במחלות עיניים.

המידע בעמוד זה כללי ואינו תחליף לבדיקה ולייעוץ רפואי אישי. מי שיש לו סוכרת מוזמן לקבוע בדיקת עיניים מורחבת אצל רופא עיניים.