דלקת קרנית מעדשות מגע – הסיבוך שאסור לחכות איתו

מבין כל הסיבוכים של עדשות מגע, דלקת קרנית זיהומית (קרטיטיס) היא זו שמדאיגה רופאי קרנית יותר מכל. היא לא שכיחה – רוב מרכיבי העדשות לא יפגשו אותה לעולם – אבל כשהיא מופיעה, היא יכולה להתקדם תוך שעות ולהשאיר צלקת קבועה בדיוק במרכז הראייה. הדף הזה מסביר מי בסיכון, איך מזהים אותה מוקדם, מה קורה בבדיקה ובטיפול, ומהם הכללים שמונעים את רוב המקרים.

מה זו דלקת קרנית ולמה עדשות מגע קשורות

הקרנית היא החלון השקוף בחזית העין. במצב רגיל, שכבת האפיתל החיצונית שלה, הדמעות והמצמוץ יוצרים מחסום יעיל מאוד נגד זיהומים. עדשת מגע מחלישה את המחסום הזה בכמה דרכים: היא מפחיתה את כמות החמצן שמגיעה לקרנית, יוצרת שריטות מיקרוסקופיות באפיתל, ולוכדת בינה לבין העין שכבת נוזל שבה חיידקים יכולים להתרבות. כשהעדשה, הנרתיק או התמיסה מזוהמים – נוצרת הזדמנות לזיהום לחדור לרקמת הקרנית עצמה.

מי בסיכון

גורמי הסיכון ידועים היטב, ורובם בשליטת המטופל:

• שינה עם עדשות. זהו גורם הסיכון החזק ביותר, גם עם עדשות שאושרו לשימוש לילי.
• מגע עם מים. שטיפת עדשות או נרתיק במי ברז, מקלחת, שחייה בבריכה, בים או בג’קוזי עם עדשות.
• היגיינה של הנרתיק והתמיסה. “מילוי חוזר” של תמיסה ישנה במקום החלפה, נרתיק שלא הוחלף חודשים.
• הרכבה מעבר לזמן המומלץ. עדשה חודשית שמשמשת חודשיים, עדשה יומית שמורכבת שוב למחרת.
• עישון, ועדשות שנרכשו ללא התאמה ומעקב של איש מקצוע.

סימני האזהרה

עין אדומה ומכאיבה אצל מרכיב עדשות מגע נחשבת לדלקת קרנית עד שיוכח אחרת. הסימנים שמחייבים בדיקה באותו יום:

• כאב שנמשך או מתגבר גם אחרי הורדת העדשה.
• רגישות חזקה לאור ודמעת.
• טשטוש או ירידה בראייה.
• נקודה לבנה או אפורה על הקרנית, לעיתים נראית גם בעין בלתי מזוינת.
• הפרשה, ונפיחות של העפעף.

כשהסימנים האלה מופיעים: מורידים את העדשה ולא מחזירים אותה, שומרים את העדשה והנרתיק (הם יכולים לעזור לזהות את המזהם), לא מטפטפים טיפות שנשארו מפעם, ומגיעים לרופא עיניים או למיון עיניים. על ההבדל בין עין אדומה “רגילה” לעין אדומה מסוכנת – בעיניים אדומות.

חיידק, פטרייה או אקנתמבה

חיידקים הם הגורם השכיח ביותר. החיידק המוכר ביותר אצל מרכיבי עדשות הוא פסאודומונס, שמתאפיין בהתקדמות מהירה במיוחד – לעיתים תוך יממה. הכאב, האודם והנקודה הלבנה מופיעים בדרך כלל במהירות.

פטריות נדירות יותר, ומופיעות לעיתים אחרי פגיעה מצמחייה או בשימוש בעדשות בסביבה חמה ולחה. ההתפתחות איטית יותר, והאבחנה מתעכבת לא פעם כי הדלקת לא מגיבה לטיפות אנטיביוטיות.

אקנתמבה היא אמבה שחיה במים, והזיהום בה קשור כמעט תמיד למגע של העדשה עם מים. היא נדירה, אבל חשוב להכיר אותה: הכאב בה חזק במיוחד ביחס למה שנראה בבדיקה, היא עלולה להיראות בתחילה כמו דלקת הרפטית, והטיפול בה נמשך חודשים ארוכים. חשד לאקנתמבה אצל מרכיב עדשות שחשף אותן למים הוא סיבה לפנות ישירות לרופא קרנית.

איך מאבחנים

האבחנה נעשית בבדיקה במנורת סדק עם צביעת פלואורסצאין, שמראה את גודל הפגם, את עומק החדירה לקרנית ואת תגובת העין. בדלקת משמעותית – גדולה, עמוקה, קרובה למרכז הראייה, או כזו שלא מגיבה לטיפול – נוטלים גרידה מהקרנית לתרבית לפני תחילת הטיפול או בשלב מוקדם שלו, כדי לזהות את המזהם ואת רגישותו לתרופות. העדשה והנרתיק נשלחים לעיתים גם הם לתרבית. כשיש חשד לאקנתמבה או לפטרייה, יש בדיקות ייעודיות נוספות, כמו מיקרוסקופיה קונפוקלית ו-PCR, שמבוצעות במרכזי קרנית.

הטיפול

בדלקת חיידקית מתחילים מיד בטיפות אנטיביוטיות רחבות טווח, בתדירות גבוהה מאוד – בימים הראשונים לעיתים כל שעה, יום ולילה. בדלקות קשות משתמשים בטיפות אנטיביוטיות “מחוזקות” שמוכנות במיוחד ברוקחות בית החולים, ולעיתים נדרש אשפוז כדי לעמוד בקצב הטיפול. תוצאות התרבית מכוונות את המשך הטיפול. טיפות סטרואידים, שמפחיתות את הדלקת ואת הצלקת, נשקלות רק בשלב מאוחר יותר, כשהזיהום כבר בשליטה ובהנחיית רופא קרנית – לעולם לא ביוזמה עצמית. על השימוש הנכון בטיפות אנטיביוטיות – בטיפות עיניים אנטיביוטיות.

בדלקת פטרייתית משתמשים בטיפות נוגדות פטריות, ולעיתים גם בטיפול דרך הפה; הטיפול ארוך יותר ודורש מעקב צמוד.

באקנתמבה הטיפול מבוסס על טיפות חיטוי ייעודיות שפוגעות באמבה ובציסטות שלה, ונמשך בדרך כלל חצי שנה ויותר, במעקב במרכז קרנית.

בכל הסוגים, העדשות נשארות מחוץ לעין עד להחלמה מלאה ולאישור הרופא.

מה קורה אחרי: צלקת, ראייה והשתלה

רוב דלקות הקרנית שמאובחנות ומטופלות מוקדם נרפאות עם תוצאה טובה. דלקת שפגעה עמוק או במרכז הקרנית עלולה להשאיר צלקת שמטשטשת את הראייה או יוצרת אסטיגמציה לא סדירה. חלק מהצלקות משתפרות עם הזמן; אחרות מטופלות בעדשות מגע קשיחות מיוחדות, בלייזר שטחי (PTK), או – כשהצלקת עמוקה ומפריעה משמעותית לראייה – בהשתלת קרנית. במקרים נדירים של זיהום שאינו מגיב לטיפול או של דלילות קיצונית של הקרנית, נדרשת השתלה דחופה כדי להציל את העין.

הכללים שמונעים את רוב המקרים

• לא ישנים עם עדשות, גם לא בתנומה.
• עדשות ומים לא נפגשים: לא שוטפים עדשה או נרתיק במי ברז, ולא מתקלחים או שוחים עם עדשות. מי ששוחה עם עדשות – עדיף שישתמש בעדשות יומיות מתחת למשקפת שחייה צמודה, ויזרוק אותן מיד אחר כך.
• שוטפים ומייבשים ידיים לפני כל מגע בעדשה.
• תמיסה טרייה בכל פעם, בלי “להשלים” תמיסה ישנה; את הנרתיק מחליפים בקביעות.
• מחליפים עדשות לפי הזמן שנקבע להן – ועדשות יומיות זורקים אחרי יום אחד.
• מתאימים עדשות אצל איש מקצוע ומגיעים לבדיקות תקופתיות.
• עין אדומה וכואבת = מורידים את העדשה ונבדקים באותו יום.

מי שמתקשה לעמוד בכללים האלה, או שסבל כבר מדלקת קרנית, יכול לשקול עם רופא העיניים חלופות לעדשות – משקפיים, או תיקון ראייה בלייזר או בהשתלת עדשה, כשהם מתאימים.

מתי לפנות לבדיקה

עין אדומה, כואבת או רגישה לאור אצל מרכיב עדשות מגע מחייבת בדיקה באותו יום – במיון עיניים או אצל רופא עיניים זמין. אחרי אירוע של דלקת קרנית, או כשנשארה צלקת שפוגעת בראייה, נכון להמשיך מעקב אצל רופא קרנית. פרופ’ מייקל מימוני הוא מומחה לקרנית, ובבדיקה נבחן את מצב הקרנית, את הצלקת אם נשארה, ואת האפשרויות לשיקום הראייה. ליצירת קשר ותיאום בדיקה. על מחלות עיניים נוספות – במחלות עיניים.

המידע בעמוד זה כללי ואינו תחליף לבדיקה ולייעוץ רפואי אישי. אבחון וקביעת הטיפול נעשים רק לאחר בדיקת עיניים מלאה. במקרה של כאב עז או ירידה בראייה – יש לפנות לבדיקה דחופה.