בעיה בעין – מתי למיון, מתי באותו יום ומתי לתור רגיל

רוב הבעיות בעיניים – גרד, צריבה, עין אדומה בלי כאב, טשטוש שמתפתח לאט – יכולות לחכות לתור רגיל. מיעוטן לא יכולות לחכות אפילו כמה שעות. הקושי הוא שמבחוץ קשה לדעת לאיזו קבוצה שייכת הבעיה שלכם, ובלילה או בסוף שבוע השאלה “למיון או לחכות לבוקר” מרגישה דחופה במיוחד. הדף הזה מחלק את הסימנים לשלוש רמות – מיון מיד, בדיקה באותו יום ותור רגיל – ומסביר מה עושים עד שמגיעים.

בקצרה: שלוש רמות דחיפות

• מיון עכשיו – ירידה פתאומית בראייה, חומר כימי בעין, חפץ שחדר לעין או חבלה חזקה, כאב עז עם בחילה, בליטה של העין עם חום, ראייה כפולה פתאומית.
• בדיקה באותו יום – הבזקי אור וצפים חדשים, עין אדומה וכואבת, רגישות חזקה לאור, מרכיבי עדשות מגע עם עין כואבת, גוף זר שלא יוצא.
• תור רגיל – טשטוש הדרגתי, גרד ויובש, הפרשה בלי כאב ובלי ירידה בראייה, שעורה קטנה, בדיקות מעקב.

כלל אצבע אחד שכדאי לזכור: כאב אמיתי או ירידה בראייה מעבירים כמעט כל בעיה לרמת דחיפות גבוהה יותר.

למיון מיד – בלי לחכות לתור

ירידה פתאומית בראייה בעין אחת או בשתיהן, גם בלי כאב – או חלק משדה הראייה שנעלם בבת אחת. סיבה אחת לכך היא חסימה של עורק הרשתית, שמטופלת כמו שבץ ודורשת בירור מיידי. מעל גיל 50, ירידה פתאומית בראייה יחד עם כאב ראש חדש בצדעים, כאב בלסת בזמן לעיסה או רגישות בקרקפת מעלה חשד לדלקת של עורקים גדולים, ושם הטיפול נועד גם להגן על העין השנייה. אם הירידה בראייה מלווה בחולשה ביד או ברגל, עיוות בפנים או קושי בדיבור – מתקשרים ל־101.

חומר כימי בעין – חומרי ניקוי, אקונומיקה, סיד, מלט, חומצות. כאן הצעד הראשון הוא שטיפה, עוד לפני הנסיעה (ראו בהמשך).

חפץ שחדר לעין, חתך בעין או בעפעף, או חבלה חזקה – במיוחד חלקיק שעף במהירות, למשל בזמן עבודה בפטיש על מתכת, במשחזת או בחרמש מוטורי. גם כשהכאב נראה סביר, חלקיק קטן ומהיר יכול לחדור לתוך העין.

כאב עז בעין עם כאב ראש, בחילה או הקאות, עין אדומה, טשטוש והילות צבעוניות סביב אורות – צירוף שמעלה חשד לגלאוקומה חריפה סגורת-זווית. זה מצב חירום, ועיכוב של שעות עלול לפגוע בראייה.

עפעף נפוח ואדום עם בליטה של העין, כאב בהזזת העין, ראייה כפולה או חום – יכול להעיד על דלקת שהתפשטה לארובת העין, מצב שמחייב לרוב אשפוז וטיפול אנטיביוטי בווריד.

ראייה כפולה שהופיעה פתאום, צניחת עפעף פתאומית או אישונים בגודל שונה, במיוחד עם כאב ראש חזק – אלה סימנים שלפעמים מקורם בבעיה נוירולוגית, ובירורם נעשה במיון.

עזרה ראשונה עד שמגיעים

• חומר כימי: שוטפים מיד במים זורמים, נקיים ופושרים, לפחות 15–20 דקות, ומחזיקים את העפעפיים פתוחים. מסירים עדשות מגע אם אפשר. לוקחים למיון את האריזה של החומר.
• חפץ שחדר לעין או חתך: לא מוציאים את החפץ, לא שוטפים, לא לוחצים ולא משפשפים. מכסים את העין במגן קשיח – אפשר את תחתית כוס חד-פעמית שמודבקת לעצמות שסביב העין – בלי שייגע בעין עצמה.
• מכה בעין: קומפרס קר ועדין, בלי לחץ על גלגל העין.
• בכל המקרים: לא נוהגים בעצמכם. מבקשים ממישהו להסיע אתכם או מזמינים אמבולנס, ולוקחים רשימה של התרופות שאתם נוטלים.

באותו יום – בדיקה אצל רופא עיניים

במצבים הבאים לא צריך להזעיק אמבולנס, אבל גם לא מחכים כמה ימים. אם לא מוצאים רופא עיניים זמין באותו יום – פונים למיון.

• הבזקי אור או צפים שהופיעו לראשונה או התרבו פתאום, ובמיוחד צל או וילון בחלק משדה הראייה – צריך בדיקת רשתית מורחבת. עוד על הסימנים – בהיפרדות רשתית.
• עין אדומה וכואבת, רגישות חזקה לאור או טשטוש שלא עובר במצמוץ. על ההבדל בין עין אדומה שפירה לדחופה – בעיניים אדומות.
• מרכיבי עדשות מגע עם עין אדומה וכואבת – מורידים את העדשה ונבדקים באותו יום, כי זיהום בקרנית יכול להתקדם מהר. ראו דלקת קרנית מעדשות מגע.
• גוף זר או תחושת שריטה שלא חולפים אחרי שטיפה, או כל חלקיק מתכת. על הטיפול – בשריטה בקרנית.
• שלבקת חוגרת במצח או סביב העין, במיוחד כשהפריחה מגיעה לקצה האף או לצדו – סימן שהעין עצמה עלולה להיות מעורבת. ראו הרפס בעין.
• תינוק בחודש הראשון לחייו עם עין אדומה או מפרישה.
• כאב שמתגבר או ירידה בראייה אחרי ניתוח עיניים – פונים לצוות שניתח באותו יום.

אפשר לקבוע תור רגיל

• טשטוש שמתפתח בהדרגה, קושי בקריאה או תחושה שהמשקפיים כבר לא מתאימים.
• גרד, צריבה ויובש בלי ירידה בראייה.
• דלקת לחמית עם הפרשה, בלי כאב של ממש ובלי ירידה בראייה – כדאי להיבדק בתוך כמה ימים אם אין שיפור.
• שעורה קטנה בעפעף, בלי נפיחות שמתפשטת ובלי חום.
• כתם דם אדום בלבן העין, בלי כאב, בלי חבלה ובלי שינוי בראייה.
• בדיקות מעקב ובדיקות תקופתיות.

וחשוב: אם במהלך ההמתנה מופיע כאב, רגישות לאור או ירידה בראייה – רמת הדחיפות משתנה, וכך גם התשובה.

מיון, מוקד דחוף או רופא עיניים – מה ההבדל בפועל

מיון בבית חולים הוא המקום הנכון לכל מה שמופיע ברשימה הראשונה. בחלק מבתי החולים יש מיון עיניים ייעודי או רופא עיניים תורן לאורך כל היממה; במקומות אחרים רופא המיון מזמין ייעוץ של רופא עיניים.

מוקדי רפואה דחופה מתאימים לבעיות שאינן חירום, אבל לא בכל מוקד יש רופא עיניים או מנורת סדק, ולעיתים רופא עיניים נמצא שם רק בשעות מסוימות. כדאי לברר מראש מול קופת החולים איפה ומתי יש רופא עיניים זמין.

תשלום והפניה: פנייה עצמית למיון בלי מכתב רפואי או טופס 17 עשויה להיות כרוכה בתשלום, אלא אם אושפזתם, אם המצב נכלל ברשימת הפטורים של משרד הבריאות או אם קופת החולים הכירה בפנייה כמוצדקת. במצב חירום אמיתי לא מתעכבים בשביל ניירת.

מה לא לעשות

• לא לשפשף את העין, במיוחד כשיש תחושת גוף זר.
• לא לטפטף טיפות או משחות שנשארו מטיפול קודם – בעיקר כאלה שמכילות סטרואיד, שעלולות להחמיר זיהום ולהסתיר את התמונה בבדיקה.
• לא להרכיב עדשות מגע עד שהעין נבדקה והחלימה.
• לא לחכות לבוקר עם ירידה פתאומית בראייה, גם אם אין כאב.

מתי לפנות לבדיקה

מרפאה פרטית אינה מחליפה מיון: בכל אחד מהמצבים ברשימה הראשונה – פונים ישירות לבית החולים. לבעיות שאפשר לבדוק באותו שבוע, ולמעקב אחרי טיפול במיון, פרופ’ מייקל מימוני, מנהל יחידת הקרנית ברמב”ם, מקבל במרפאות בהרצליה פיתוח ובחיפה – בעיקר בבעיות של הקרנית ומשטח העין: שריטות וגופים זרים, זיהומים בקרנית, ארוזיות חוזרות, יובש ודלקות עפעפיים. בדיקה במנורת סדק, כולל צביעה של הקרנית ומדידת לחץ העין כשצריך, מבהירה מה הבעיה ומה הצעד הבא. ליצירת קשר ותיאום בדיקה.

המידע בעמוד זה כללי ואינו תחליף לבדיקה ולייעוץ רפואי אישי. אבחון וקביעת הטיפול נעשים רק לאחר בדיקת עיניים מלאה. בפגיעה מכימיקל, בכאב חזק או בירידה פתאומית בראייה – יש לפנות מיד למיון.