רעד בעין (מיוקמיה) – למה העפעף קופץ ומתי לבדוק

העפעף קופץ מעצמו, שוב ושוב, ולפעמים זה נמשך ימים. רעד כזה בעפעף – בשפה הרפואית מיוקמיה של העפעף – הוא אחת התופעות השכיחות ביותר בעיניים, ורוב האנשים יחוו אותו בשלב כלשהו. הוא מטריד ולפעמים מביך, אבל כמעט תמיד שפיר וחולף מעצמו. הדף הזה מסביר מה גורם לו, מה אפשר לעשות, ואילו סימנים מבדילים בין רעד תמים לבין מצב שכדאי לבדוק.

מה זה מיוקמיה של העפעף

מיוקמיה היא התכווצות קטנה ולא רצונית של סיבים בשריר הטבעתי שסוגר את העפעף. היא מורגשת כרטט, פרפור או “קפיצה” של העפעף, ולעיתים קרובות אפשר לראות אותה במראה כגל עדין מתחת לעור. לאנשים מסביב היא בדרך כלל כמעט לא נראית.

המאפיינים הטיפוסיים:

• בדרך כלל בעין אחת בכל פעם.
• לרוב בעפעף התחתון, אבל גם העליון יכול לרעוד.
• התכווצויות עדינות שאינן סוגרות את העין ואינן מפריעות לראות.
• מגיעה בגלים: כמה שניות של רעד, הפסקה, ושוב – לאורך שעות או ימים.
• הראייה תקינה, והעין לא כואבת.

רעד כזה אינו סימן למחלת עיניים ואינו פוגע בראייה. ברוב המקרים אין לו סיבה אחת ברורה, אבל כמעט תמיד אפשר לזהות לפחות גורם מעורר אחד.

למה העפעף רועד

הגורמים המעוררים השכיחים הם חלק מהחיים המודרניים:

• מתח וחרדה – אולי הגורם השכיח ביותר. הרעד מופיע הרבה פעמים בתקופת מבחנים, בעומס בעבודה או בלחץ אישי.
• עייפות וחוסר שינה.
• קפאין – קפה, משקאות אנרגיה, תה ומשקאות קולה בכמות גדולה.
• אלכוהול וניקוטין.
• מאמץ עיניים ושעות ארוכות מול מסך, במיוחד בלי הפסקות.
• גירוי בפני העין או בעפעפיים – יובש, דלקת עפעפיים, גוף זר, רוח, זיהום אוויר או אור חזק.
• תרופות מסוימות – במקרים בודדים הרעד מתחיל אחרי תרופה חדשה. אם זה המצב, שואלים את הרופא שרשם אותה, ולא מפסיקים טיפול על דעת עצמכם.

כמה זמן זה נמשך

ברוב המקרים הרעד חולף מעצמו תוך כמה ימים, ולעיתים נמשך שבוע-שבועיים ויותר. הוא יכול להיעלם ולחזור בתקופה לחוצה אחרת. רעד שנמשך יותר מכמה שבועות אינו מסוכן בהכרח, אבל זו כבר סיבה טובה להיבדק – ראו בהמשך.

מה אפשר לעשות בבית

אין טיפה או כדור שמפסיקים מיוקמיה רגילה. הטיפול הוא בעיקר הסרת הגורמים המעוררים:

• לישון מספיק, ולהשתדל לשמור על שעות שינה קבועות.
• להפחית קפאין, ולשים לב אם יש קשר בין כוס הקפה לבין הרעד.
• להפחית אלכוהול ועישון.
• לקחת הפסקות קצרות מהמסך, למצמץ מצמוץ מלא ולהסתכל מדי פעם למרחק.
• להתמודד עם המתח בדרך שעובדת עבורכם – פעילות גופנית, הליכה, הפסקות קצרות במהלך היום.
• אם העיניים גם יבשות, צורבות או מגורות – טיפות סיכה (תחליפי דמעות) עשויות להקל על הגירוי. על מה שאפשר לקנות לבד ומתי צריך רופא – בטיפות עיניים ללא מרשם.
• אם יש תחושה של משהו בעין – לא משפשפים. גוף זר או שריטה מגרים את העין ודורשים התייחסות אחרת; ראו שריטה בקרנית.

כשהרעד חוזר שוב ושוב, כדאי לרשום במשך כמה ימים מתי הוא מופיע – אחרי לילה קצר, אחרי הקפה של הבוקר, בסוף יום ארוך מול המחשב. לא פעם הדפוס מתגלה כבר אחרי שבוע, וקל יותר לדעת על מה לוותר.

והכי חשוב: לדעת שזה כמעט תמיד שפיר. הדאגה עצמה מגבירה את המתח, והמתח מגביר את הרעד.

מתי זה כבר לא “סתם רעד”

יש כמה מצבים אחרים שמתחילים לפעמים כרעד בעפעף, אבל מתנהגים אחרת. הם שכיחים הרבה פחות, והם הסיבה העיקרית לבדוק רעד שאינו חולף.

עווית עפעפיים (בלפרוספזם) – מצב שבו שתי העיניים נסגרות בכוח, שלא ברצון. הוא מתחיל לעיתים כמצמוץ מוגבר וגירוי, ולאורך זמן העוויתות נעשות חזקות ותכופות יותר, עד שקשה לפקוח את העיניים. הוא מופיע בדרך כלל באמצע החיים, שכיח יותר אצל נשים, ונעלם בזמן שינה. מקורו בבקרה של המוח על תנועה, ולא בעין עצמה.

עווית חצי פנים (המיפציאל ספזם) – עוויתות בצד אחד של הפנים, שמתחילות לרוב סביב העין ומתפשטות ללחי, לזווית הפה ולעיתים לצוואר. בניגוד לעווית עפעפיים, הן יכולות להופיע גם בזמן שינה. הסיבה השכיחה היא כלי דם שלוחץ על עצב הפנים ביציאתו מגזע המוח, ולכן הבירור כולל בדרך כלל MRI.

רעד שמתפשט לשרירי פנים נוספים, או שמגיע יחד עם חולשה בפנים, צניחת עפעף, כפל ראייה או סימנים נוירולוגיים אחרים – מחייב בירור, ולפעמים הדמיה של המוח. זה נדיר, ובדרך כלל יש אז סימנים נוספים מלבד הרעד.

מה בודקים אצל רופא העיניים

האבחנה של מיוקמיה היא קלינית – לפי הסיפור והבדיקה, בלי בדיקות דם או צילומים. רופא העיניים מסתכל על העפעפיים ועל התנועה שלהם, בודק במנורת סדק את פני העין, את הקרנית ואת שולי העפעפיים כדי לזהות יובש, דלקת עפעפיים או גוף זר שמגרים את העין, ובודק את הראייה.

הרעד לא תמיד מופיע דווקא בזמן הבדיקה. לכן כדאי לצלם בטלפון סרטון קצר כשהוא מופיע, ולהביא רשימה של התרופות שאתם נוטלים – שני הדברים עוזרים להבחין בין מיוקמיה לבין עווית מסוג אחר.

אם הרעד אינו מתנהג כמו מיוקמיה טיפוסית – בשתי העיניים, עם סגירה חזקה של העין, או עם מעורבות של שרירי הפנים – מפנים לבירור נוירולוגי או נוירו-אופתלמולוגי, ולפי הצורך ל-MRI.

כשהרעד לא חולף

ברוב המקרים לא צריך יותר מהסבר ומהסרת הגורמים המעוררים. כשמיוקמיה נמשכת זמן רב ומפריעה מאוד, נשקלות לפעמים זריקות בוטולינום לשריר העפעף. הטיפול ניתן על ידי רופא שמתמחה בכך, והשפעתו נמשכת לרוב כמה חודשים. זריקות בוטולינום הן גם הטיפול המקובל בעווית עפעפיים ובעווית חצי פנים, ושם הוא נמשך לאורך זמן ומתוכנן אחרי בירור מלא.

מתי להיבדק

אפשר לקבוע תור רגיל, בלי לפנות למיון, כש:

• הרעד לא חולף אחרי כמה שבועות.
• העפעף נסגר לגמרי בכל התכווצות, או שקשה לפקוח את העין.
• הרעד מופיע בשתי העיניים, או מתפשט ללחי, לפה או לחלקים אחרים בפנים.
• העפעף צונח, או שהאזור מרגיש חלש או נוקשה.
• העין אדומה, נפוחה או מפרישה – על כך גם בעיניים אדומות.

פונים מיד למיון כשמופיעים פתאום חולשה או עיוות בצד אחד של הפנים, כפל ראייה, צניחת עפעף פתאומית או ירידה בראייה. על ההבדל בין דחוף ללא דחוף – ברופא עיניים דחוף.

פרופ’ מייקל מימוני, מנהל יחידת הקרנית ברמב”ם, מקבל במרפאות בהרצליה פיתוח ובחיפה מטופלים עם בעיות של הקרנית, משטח העין והעפעפיים. בבדיקה נבדוק אם יש בעין עצמה גורם שמגרה את העפעף – יובש, דלקת עפעפיים או גוף זר – ונבחין בין מיוקמיה שפירה לבין מצב שצריך להפנות לבירור נוסף. ליצירת קשר ותיאום בדיקה. על בעיות עיניים נפוצות נוספות – במחלות עיניים.

המידע בעמוד זה כללי ואינו תחליף לבדיקה ולייעוץ רפואי אישי. אבחון וקביעת הטיפול נעשים רק לאחר בדיקת עיניים מלאה. בחולשה פתאומית בפנים, בכפל ראייה או בירידה פתאומית בראייה – יש לפנות מיד למיון.